"יער השכחה", תערוכה של האמנית חיה גרץ רן בגלריה העירונית.

"הילדות אינה נוסטלגיה, אינה אימה, לא גן עדן אבוד ולא גיזת זהב, אבל אולי היא אופק, נקודת מוצא, מערכת צירים שחוטי חיי יוכלו למשוך מהם את משמעותם"[1]. אמירה זו של הסופר הצרפתי ז'ורז פרק רלוונטית לנושאים בהם עוסקת האמנית חיה גרץ־רן. גרץ-רן נוגעת בצל העבר הקשור לימי הילדוּת, שואבת ממנו תובנות והבנות המתפתחות ומשתנות על פי רוח הזמן, ובונה מהן בהדרגה את זהותה ואת יצירתה. גוף ניכר של עבודות אלה הוצגו בגלריה העירונית ברחובות בתחילת שנות ה-2000 בתערוכה קבוצתית - "מגירות ילדות", שעסקה ביחסי אם/בת. עבודות אלה היוו "כמעין מראה חברתית של תקופת בניית החברה הישראלית, השימוש בגוף הנשי/ הילדי כמקביל למפעל הציוני, האוטופי", כך מספרת גרץ-רן על עבודותיה הקודמות.

בתערוכה הנוכחית מוצגות סדרות עבודות חדשות :"חצאית כחולה" העוסקת בדור הבנות הנוכחי. לצד ציורי החלוצות ובנותיהן, נצפות הפעם נערות מזן חדש, עצמאיות ודעתניות. גרץ-רן עובדת על התמות החוזרות ונשנות בכל הסדרות, ונוהגת לצעוד אחורה וקדימה בזמן, כדי לחזק ולרתק מחדש. בסדרה זו, מוחלף הרקע הלבן המופיע בסדרות הקודמות בנוף הצבעוני של עמק יזרעאל,(מקום מגוריה).
המראה הראשוני של הנערה מתעתע. למראית עין - פסטורליה, אבל פניה מכוסות בידיה, כמסרבת לראות.. העניין במוטיב "ההסתרה" שבו התמקדה בסדרות הקודמות והתייחס לדור הוריה, הפך ל"יער השכחה" שלה, ופינה את מקומו לדור הנוכחי שבוחר לא לראות. המציאות הישראלית העכשווית כפי שגרץ-רן חווה, היא מציאות המתאפיינת בסוג של אטימות / עיוורון ודחיית החלש. בשנים האחרונות גוברת אצלה תחושת הסכנה ההולכת ומתקרבת על עולם שמאבד עצמו לדעת.

בסדרה :"מוציאה לשון"– חוזרת שוב גרץ-רן על דימוי ילדה שחורת שיער, המביטה בצופה במבט מתריס, חורצת לשון, ומורה כנגדו אצבע מאשימה. זוהי ילדה המתריעה על טשטוש גבולות בין טוב לרע, על כוח וחולשה, על שולט ונשלט. השינויים והתפיסות החדשניות בעידן העכשווי, מובילים אל "חורצות הלשון" של גרץ- רן. היא מטיבה לציירן במצעים מגוונים שגם להם אמירה בנושא, כגון מצעי כפות טייחים מעץ וממתכת, המקבילה הגברית לסדרת "קרשי החיתוך" (עליהם צוירו פני חלוצות וקטעי גוף נשיים) הנקשרים לזיכרון עבודות בניין וטיוח. גרץ-רן "משחקת " באובייקטים של חיות ממשחקי ילדים. השינויים שהיא בוחרת לעשות בהם ומיקומם בגוף העבודות, בא לייצר מראה של מציאות פנימית כפי שהיא חווה אותה כיום. כמו בכל הסדרות, הפרטי והקולקטיבי נשזרים זה בזה, וחוברים לעבודה קוהרנטית ומהודקת, הקושרת בין העבר להווה. חשיבות יצירתה של גרץ-רן ברצף הדיבור על הורות ילדות וחברה, בסגנון ריאליסטי צרוף, הממחיש ומיישם את תחושותיה האינטואיטיביות.

[1]ז'ורז' פרק," W  או זכרון הילדות", תרגמה: אביבה ברק, הספרייה החדשה: הקיבוץ המאוחד / סימן קריאה,1991 עמ' 19

אורה קראוס

אוצרת

הגלריה העירונית לאמנות, מרכז תרבות ע"ש סמילנסקי
גולדין 2 רחובות 76203 טל' 9492239- 08
שעות פתיחה: א - ה 9:00-20:00 בימי שישי, שבת וחגים הגלריה סגורה.

נעילת התערוכה: 14.03.2010

 שיח גלריה:    עם האמנית, חיה גרץ-רן
                    חמישי, 11.02.10, ב -19:00
                    מרצה: ד"ר קציעה אלון-על סימאון, דיכאון, יופי בהק קליני.
                    הופעה של טובה גרטנר, זמרת ויוצרת בעקבות התערוכה.  


נעילת התערוכה: 14.03.2010